כתבתי סיפור חדש,תאהבו ,לא תאהבו,תגידו מה דעתכם!
ובבקשה,תהיו כנים.
תודה.
הנה -
ושוב,הדמעות נוטפות אט אט אחת אחרי השנייה.
ממלאות את העניים,קשה לראות,אני מתבוננת בקיר מבעד לדמעות בוהה בו,
חושבת מה לכתוב.
קמתי והלכתי,מוציאה נייר מהמגירה הריקה,
כבר אין שם כלום,זיכרונות ישנים ותמונות חצי מצולמות,מטושטשות,מקושקשות,
כל מה שרציתי להדחיק נצבע בלורד שחור שהסתיר את כל הכאב,
והקשה על זיהוי הפרצוף שמאחריו,
התיישבתי ליד השולחן,אוחזת בידי עט שמצאתי על השולחן,
אני משחזרת במוחי את כל מה שרציתי לכתוב,
היד רועדת אבל העט כותב.
"...זהו,ניגמר,אני בעולם אחר,אני כבר לא אקום יותר בבוקר
אני כבר לא אתפוס את מקומי באוטו,בארוחה,בספה,
לא יהיו לכם בעיות, הילדה ה"מרדנית" נעלמה,התפוגגה,כאילו לא הייתה.
אל תדאגו לי ,אני בסדר,במילא אפעם לא היה לכם אכפת,
מעולם לא עניינתי אותם,גם לא יהיו יותר מודל "שלילי" לחיקוי בבית,
הרוע יתפוגג,הבית ישרור דממה.
אתם לא תוכלו להסתכל אחד לשני בעניים,
אתם תדעו שאתם גרמתם לזה.
כי אני שונאת את מי שאני ,
לאט לאט אני מגלה שכולם בוגדים.
את יודעת,יש פעמים שאני פשוט נמנעת מלקרוא לך "אמא"
לא מרגיש לי נכון להזכיר לך שאת ילדת אותי.
אתם בוודאי מכירים את זה שאומרים
"את עוד תתחרט על היום שנולדת",אני כבר מצטערת עליו.
אז כשאני לא פה,אל תצטערו ואל תבכו,אל תיקראו נאומים ליד הקבר,
אל תכתבו ואת תביעו את הרגשות,זה לא באמת מעניין אף אחד.
אל תישבו עלי שבעה,ממילא הדת מעולם לא עניינה אתכם,
תמיד הלכתם נגדה,אין סיבה שתנהגו לפיה עכשיו.
גם את תהיו עצובים,
כי אני לא,אני שמחה עכשיו,תשמחו בשבילי.
תוכלו לעשות עכשיו את כל מה שתמיד הפרעתי לכם לעשות,
תוכלו ללכת למקומות מבלי שאפריע לכם,
ואני גם לא אהרוס את השכנוע של האחרים.
עכשיו,אני במקום יותר טוב עכשיו,
רציתי להעלם מפה,כל המריבות שלא נפסקו, האווירה המעיקה של הלחץ,
האי שקט.
כל פעם שאתם אומרים "אני אוהבת אותך" ומחייכים חיוך מאולץ,
אני מסתכלת עליכם במבט אדיש,וחושבת כמה אני שונאת אותם,
כמה אתם צבועים שזה פשוט מגעיל אותי.
נימאס לי להיות דוגמא,תמיד אתם מצפים שאני יהיה הכי טובה,
הכי מוצלחת,שאני תמיד ישיג את הציונים הכי גבוהים,
אבל יש לי הודעה,אני לא מושלמת!גמאני נכשלת כמו כולם,גמאני מתוסבכת כמו כולם,
אני ממש ל-א! מושלמת אני הכי רחוקה שאפשר להיות מהציפיות שלכם,
תמיד אתם רוצים שאני יהיה המודל לחיקוי של האחים יודעים מה? אני לא מודל!
אני אשכרה רושמת לכם מכתב התאבדות!
אחלה מודל לחיקוי לא?מזה אתם רוצים שהילדים שלכם ילמדו?הא?.
כמו שבוודאי הבנתם,זהו רק החלק הראשון של המכתב,
ואם יהיו תגובות יהיה המשך.
Wed Nov 21, 2007 10:09 pm
![נועה=]](https://2img.net/u/1312/74/96/09/avatars/109-47.jpg)
