1.שאלה של אנג'ל מאנגליה.
לאן תרצו ללכת כשתגיעו לאנגליה? ולאן הייתם רוצים ללכת בחופשה החלומית שלכם?
ביל: אני מניח שאנחנו נלך ללנודון, היינו שם כבר פעם וכולנו מאוד התרגשנו. העיר נהדרת ואנחנו אוהבים אותה, אני מקווה שנזכה לראות עוד מאנגליה.
טום: ועם כבר מדברים על חופשה, אנחנו מאוד אוהבים איים קטנים עם עצי דקל ואף אחד בסביבה!
2. שאלה של סטפני, מקליפורניה, ארצות הברית.
אתם אוהבים עוגיות? ואיך אתם מתקשרים עם מעריצים שלא מדברים בגרמנית?
גיאורג: כולנו אוהבים עוגיות וממתקים.
ביל: כשאנחנו פוגשים מעריצים שלא מדברים בגרמנית, אנחנו מנסים לדבר איתם באנגלית. עם זה לא עובד אנחנו מנסים לתקשר איתם בעזרת תנועות. בחלק מהארצות יש איתנו מתרגמן, שהופך את כל זה לקל יותר.
3. שאלה של אלנקה, מדרום קוריאה.
אם טוקיו הוטל לא היו קיימים, איזה עבודה כל אחד מכם היה בוחר לעצמו?
גוסטב: טוקיו הוטל (הלהקה) קיימת כבר כבר 7 שנים, פעם ניגנו מול 5 אנשים שלא היה אכפת להם מאיתנו בכלל, אבל יש לנו מזל, ועכשיו אנחנו מצליחים ומנגנים מול קהל ענק של מעריצים.
טום: כן, זה כל מה שתמיד רצינו. בחיים לא רציתי להפוך למישהו אחר חוץ ממוזיקאי, וככה כולנו מרגישים. זה החלום שלנו, שהתגשם. אני מקווה שנוכל לעשות את זה עד שנהיה סבאים זקנים (צוחקים)
4. שאלה של איימי מסלובניה.
הייתם מחליפים את התהילה שלכם תמורת שלום עולמי?
ביל: עם זה יבטיח שלום עולמי אז כמובן שכן. אבל עדיין היתי ממשיך לעסוק במוזיקה, כי אני חושב שמוזיקה מסוגלת לחצות את כל הגבולות, היא מסוגלת לאחד את כל המדינות בעולם. מוזיקה מביאה אהבה ושמחה ואני מאמין שהיא יכולה לשנות את העולם.
5. שאלה של אשימה מפולין.
ביל, אמרת שיש לך בעיה בללמוד שפות זרות, אתה חושב שאנגלית היא גם שפה שקשה ללמוד?
ביל: זה הכל קשור לאימון, ולהרגשה טובה. עד עכשיו התאמנו באנגלית רק בבית הספר, וזה היה לפני הרבה זמן. וכל מה שאנחנו יודעים לדבר זה אנגלית של בית ספר (הכוונה למילים פשוטות כמו מה נישמע, וכאלה) אבל ברגע שאני מנהל שיחה באנגלית אז הכל מסתדר, אני מניח שככל שאנחנו מדברים יותר, ככה זה הופך לקל יותר ויותר.
6. שאלה של ג'ן מנורבגיה
מה היא השמועה המטורפת ביותר ששמעתם על עצמך?
גיאורג: השמועה המוזרה ביותר הייתה השמועה שביל מת, זה היה ממש מוזר לשמוע את זה.
7. שאלה של קודה מצרפת.
מהי החיה האהובה של כל אחד מהבנים מטוקיו הוטל?
גוסטב: לכולנו יש אותם החיות, כלב וחתול.
טום: וגם ביל ואני אוהבים קופים (חחחח...בטח בגלל זה הם אוהבים את הצרפתיות)
8. שאלה של טאנה מארצות הברית.
אתם מודאגים מהמתיחות של התקשורת באנגליה ובאמריקה, איפה שצלמי הפפרצי נחשבים למאוד אגרסיביים וכלא מתחשבים בחיים הפרטיים של הציבור?
טום: אני לא יודע. לא ממש חשבנו על זה עד עכשיו. אנחנו כבר לא יכולים לחכות עד שנפגוש את המעריצים שלנו שם.
9. שאלה של ליידינס מקנדה.
כמעט כל להקה שאני מכירה מתחילים לשנות את הסגנון המקורי שלהו, ולאבד קשר עם המקום שממנו הם באו, איך שהם נהיים מאוד מפורסמים. האם זה קרה לכם גם, מאז שנהייתם יותר פופולריים, האם אתם עדיין חברים עם החברים הישנים שלכם? או שכבר המשכתם הלאה והשארתם אותם מאחור?
ביל: אנחנו נמצאים יחד כבר הרבה מאוד זמן, ואנחנו ואנחנו מכירים טוב מאוד אחד את השני. אני לא חושב שאנחנו שוחכים מאיפה באנו ומי אנחנו. אנחנו עדיין קרובים מאוד לחברים האמיתיים והישנים שלנו, וגם מאוד קרובים למשפחה. ברגע שיש לנו הזדמנות אנחנו מבלים זמן איתם.
10. שאלה של ביקו מצרפת.
אתם מעדיפים להופיע מול קהל קטן או ענק? אתם חושבים שזה יותר נחמד וחמים כשיש מעט אנשים? או שאתם מעדיפים שיהיהו 12.000 אנשים?
טום: היינו רגילים לנגן פעם מול קהל של 5 אנשים במועדונים קטנים, ועכשיו אנחנו מנגנים מול קהל ענק. הכל ממש נחמד. לנגן במועדון זה ממש אינטימי (אישי) אבל זה לא מרגש יותר מאשר לנגן מול קהל ענק של מעריצים.
ביל: זה כל מה שתמיד חלמתי עליו. לעמוד מול אלפי אנשים ולשיר.
11. שאלה של פביו מיפן.
מה מקור ההשראה של השירים שלכם? זה בא מחוויה אישית וממחשבות אישיות?
ביל: כל השירים שלנו הם אישיים, או שזה חוויה אישית שלנו או שזה חוויה אישית שאחד מהחברים שלנו עבר. כמה מהם אפילו מגיעים מהמעריצים שלנו. סיפורים שהם סיפרו או כתבו לנו. אפילו שזה לא חוויה אישית, זה נוגע בנו מבחינה רגשית, ואנחנו מזדהים עם זה, אחרת לעולם לא יכולתי לכתוב שירים על זה ולשיר את זה. אותו דבר עם הבנים – עם אנחנו לא מרגישים את זה אנחנו לא יכולים לנגן את זה.
12.שאלה של סינדי מהולנד.
האם אתם תומכים בצדקה, ואם כן באיזה אגודה?
ביל: אנחנו מאמינים שמוזיקה יכולה לשנות את העולם. בשנת 2006 תמכנו באגודה Yoko Ono and Amnesty International. הפרוייקט ניקרא Make Some Noise (תעשו קצת רעש). יוקו אונו איפשרה בפעם הראשונה שמישהו יבצע שיר קאבאר (זה כשמישהו מבצע שיר של מישהו אחר) לשירים של ג'ון לנון, בשביל דיסק צדקה. בשביל זה הקלטנו את Instant Carma לא להתעלם, לדאוג לאחרים, להיות אחראים בשביל אחרים, לעמוד על הזכויות שלך, ונגד הפגיעה באחרים – זה המסר של הקמפיין הזה.
13. שאלה של רייבן ממקסיקו.
מה הלהקה עושה לפני מופע, ומיד לאחר המופע?
גיאורג: הייתי קורה לנו, הלהקה הנרגשת ביותר לפני ההופעה.
טום: אנחנו כולנו מתאספים חצי שעה לפני ההופעה, ואז אנחנו כולנו מתרגשים ביחד (אווו איזה חמודים)
ביל: גוסטב הוא היחיד שקצת רגוע
גוסטב: אני אוהב להקשיב למוזיקה ולהתרכז.
ביל:השאר מאיתנו יכולים להשתגע. אנחנו מתחילים לחשוב על כל הדברים הרעים שיכולים לקרות באמצע המופע, וככה משגעים אחד את השני.
14. שאלה של קיילי מאוסטרליה.
ביל, באיזה משחת שיניים אתה משתמש? ולא נמאס לכם שמעריצים מצלמים אותכם בכל מקום שאתם הולכים אליו?
ביל: בכלל לא. המעריצים שלנו הם המעריצים הכי טובים בעולם. בזכותם כל זה קורה לנו (ההצלחה), אז אנחנו מתרגשים מאוד כשאנחנו רואים אותם ומדברים איתם. ואנחנו תמיד נותנים להם זמן להצטלם איתנו ולקחת חתימות.
Thu Nov 01, 2007 10:46 am
