"החיים לדוגמא"-פרק 21 [אחרון] עמ' 16

חחחחחח .
כפרעלייך 3>
הפרק כבר מוכן, רק שתדעו ^^

נוו אז שימייי כבר גאד דאמאט
אני אוכלת ציפורניים,אניי במתח
את מותחת אותיי נו שימי מה אכפת לךך
בשביליי!!

פרק 17


בפרק הקודם:

"ביל..נו ביל אפשר לחשוב עד כמה זה היה מעייף." אמרתי וצחקתי.

"ביל..ביל!!" צעקתי.

הוא לא הגיב.

'אוקיי, מה הולך כאן?!!?' חשבתי לעצמי, והייתי כל כך מבוהלת באותו הרגע.

-------------

על הרצפה ליד המיטה הייתה מונחת מאפרה מלאה באפר סיגריות, ושתי קופסאות סיגריות כמעט ריקות לידה.

"ביל..ביל!! ביל תענה לי!!!" צעקתי לו והתחלתי לבכות.

'מה אני עושה עכשיו מה אני עושה?!' חשבתי לעצמי.

לקחתי את הטלפון וחייגתי את המספר של טום.

בקושי יכולתי לראות בגלל הדמעות.

"הלו?" נשמע קול מצידו השני של הטלפון.

"טום?!" אמרתי.

"יסמין אני עסוק אני אדבר איתך אחר כך" הוא אמר לי.

"לא טום זה בקשר לביל!!" צעקתי.

"באמת שאני עסוק.. אופיר כאן." הוא ניסה לרמוז לי.

"כן כן הבנתי את הרמז אבל ביל.. הוא לא מגיב לי! אני צועקת לו והוא לא מתעורר." אמרתי לו תוך כדי בכי.

"מה?! מה קרה לו?" טום קפץ לפתע.

"לא יודעת!! הוא לא מגיב, וליד המיטה יש מאפרה ושתי קופסאות סיגריות כמעט ריקות" אמרתי והמשכתי לבכות לו בטלפון.

"אני שם עוד כמה דקות!!" הוא אמר לי וניתק.

------------

"ביל מה עשית?" אמרתי ובכיתי.

"מה קרה?!" טום נכנס בסערה.

"אני לא יודעת" אמרתי לו.

"הוא לא מגיב.." אמרתי בשקט.

טום בא והתכופף לפני ביל.

"ביל" הוא אמר.

"ביל!" הפעם הוא צעק, ונתן לו סטירה קטנה.

"מה עושים?!" שאלתי אותו.

"מתקשרים." הוא ענה.

"למי?!" צעקתי.

"לא יודע." הוא ענה לי.

"טום אי אפשר להוציא אותו מהבית, יראו אותנו ויצלמו את הכל!" אמרתי לו.

"שיבואו לפה. אני הולך להתקשר לאמבולנס או משהו.." טום אמר לי.

"ביל.. ביל בבקשה תענה לי.. ביל.." החזקתי את ראשו ובכיתי.

"אל תלך ביל.." לחשתי לו.

"אני אוהבת אותך.." אמרתי, ונשקתי לו על המצח.

טום חזר.

"שום דבר?" הוא שאל.

"לא.. הוא נושם בכלל?" שאלתי אותו.

טום נצמד לחזה של ביל בכדי לשמוע את הלב.

"הלב בסדר.." הוא אמר.

"יופי..לפחות זה." אמרתי וקמתי משם.

טום יצא אחריי מהחדר.

"מה אם יקרה לו משהו?" הסתובבתי אליו והמשכתי לבכות.

"לא יקרה לו כלום. מה כבר יכול לגרום לו לכזה דבר?" טום שאל.

"סיגריות. וואי כמה פעמים הערתי לו על זה.." אמרתי לטום.

----------------

האמבולנס הגיע.

"מכאן" טום אמר ורץ אחרי האנשים לחדר.

נכנסתי לחדר גם אני.

לא יכולתי לראות את זה.

ביל שכב שם, כמו מת.

חיבקתי את טום ובכיתי. לא הפסקתי לבכות. כל כך דאגתי לביל.

'ביל, אל תלך..' אמרתי לעצמי.

"הלב שלו עדיין דופק, אבל בקושי. אנחנו נצטרך לקחת אותו לבית החולים." לפתע אמר האיש מהאמבולנס.

"אתם יכולים לעשות את זה בדרך שלא יזהו אותו?!" שאלתי.

"כן,נעשה את זה מהר מאוד." הוא ענה לי, ולקח את ביל על אלונקה.

"יסמין אנחנו לא נלך איתם כי יזהו אותי על בטוח, ניקח מונית." טום אמר לי.

"טוב.. בסדר. אתה לא חושב שצריך להודיע לאמא שלך?" שאלתי אותו.

"כן, אני אתקשר אליה רק שניה." טום אמר וחיפש את הפלאפון שלו.

---------------

"לבית החולים anzufangen בבקשה." אמר טום. (חח זאת מילה מספרינג ניחט.)

"אין בעיה. אתה לא טום קאוליץ?" אמר הנהג.

"כן. אם אתה יכול תמהר.." טום אמר לו.

"אני יכול לשאול למה?" הנהג שאל.

"לא ממש." ענה טום.

*הגענו*

"זה יעלה לכם 20 יורו." אמר הנהג והסתכל עלינו מהמראה שהייתה לידו.

"בבקשה" אמר טום והושיט לו את הכסף.

"ואם אפשר..אני אשמח אם תחתום בשביל האחיינית שלי." הנהג הוסיף.

"כן כן בטח." טום חתם מהר ויצאנו מהאוטו.

------------

רצנו לכיוון הכניסה.

הלכנו מתנשפים לכיוון המזכירות (או וואטאבר XD )

"סליחה אנחנו רוצים לדעת איפה ביל קאוליץ נמצא עכשיו." טום אמר, כולו מתנשף.

"מצטערת הוא נמצא עכשיו בטיפול נמרץ, אין לכם אישור להיכנס לשם." אמרה האישה.

"לא לא את לא מבינה, הוא עוד שניה מת!! אנחנו צריכים ללכת לראות אותו." טום התחיל להתרגז.

"מצטערת, אין אפשרות." האישה אמרה בקור רוח.

"את יודעת מי אני?! אני טום קאוליץ!" טום צעק עליה,ואני גררתי אותו משם.

"טום דיי זה בית חולים אל תצעק." אמרתי לו.

"לא לא,היא כנראה לא יודעת מי אני!" הוא התעצבן עוד יותר.

"טוב מה זה עוזר עכשיו?! צריך למצוא דרך להיכנס לשם." אמרתי לו.

טום עזב אותי והלך שוב לאישה.

לאחר 2 דקות היא קמה ממקומה וכיוונה אותו לאיזשהו מקום.

"תודה לך, אני מצטער על המהומה" אמר לה טום ובא לכיווני.

"טוב דיברתי איתה.. צריך לעלות לקומה 6 ולמצוא איזה רופא. הוא יגיד לנו איפה הוא." טום אמר לי.

רצנו למעלית, ועלינו לקומה השישית.

ישר נתקלנו ברופא.

"סליחה!! סליחה!" צעקנו לרופא והוא נעצר במקומו.

"כן מה אתם צריכים?" הוא שאל.

"אנחנו צריכים להגיע לחדר שבו מטפלים בביל קאוליץ.." אמרתי.

"או לא, אני חושש שזה בלתי אפשרי. הוא בטיפול נמרץ כרגע, מנסים להחיות אותו." הרופא אמר.

"אבל אתה לא מבין, זה טום קאוליץ. הוא אח שלו!!" אמרתי לו.

"את זה אני יודע טוב מאוד תאמיני לי.." אמר הרופא וחייך אל טום.

"ואני חברה שלו. אני לא יכולה לתת לו למות בלי לראות אותו פעם אחרונה.." אמרתי בשקט, והרגשתי את הדמעות בגרון.

"אני..אני מצטער. אני יכול לדווח לכם על מצבו כל פעם, אבל בנתיים אתם לא יכולים להיכנס.הוא מחוסר הכרה." הרופא אמר.

"מתי נוכל לראות אותו?" טום שאל.

"תוכלו לראות אותו כשהמצב שלו יהיה יציב. או, אחרי שהוא.. אם בכלל.." הרופא אמר בחשש.

"אחרי שהוא מה?!" שאלתי.

"אחרי שהוא.. ימות." הרופא אמר.

"ימות?!?" צעקתי.

"אני מצטער, אבל יש סיכוי לזה. עדיין לא ברור מה קרה. הצוות שלנו מנסה הכל, ואם הוא יצא בחיים זה יהיה נס." הרופא אמר לי והשפיל את מבטו לרצפה.

טום ידע שאני עומדת להתחיל לבכות, וישר תפס אותי והצמיד אותי אליו.

"אני אבוא עוד מעט להודיע לכם מה קורה.." אמר הרופא, והלך משם.

--------------

"טום.." אמרתי לטום בשקט. תוך כדי בכי.

"אני יודע.. תהיי חזקה. בנתיים עוד לא קבעו כלום." טום אמר לי.

"אני לא רוצה שהוא ימות.. טום!! אני לא רוצה שהוא ימות" כמעט צעקתי.

"תסתכלי עליי.." טום אמר לי.

"לא.." עניתי לו.

"תסתכלי עליי!" הוא צעק.

"את חייבת להיות פחות היסטרית. זה סתם מלחיץ אותי ואותך. אני כאן, לידך. תכף הרופא יבוא להודיע לנו מה קורה. בסוף ניכנס לשם, את תראי." טום אמר לי.

"אני לא יכולה להירגע טום! ביל, אח שלך, חבר שלי.. הוא שם בפנים.. מחוסר הכרה. איך אפשר להירגע כשיודעים את זה?" אמרתי לו.

"אמרתי לך כבר, אני פה. אני לידך. אני איתך.. זה עצוב לי ומפחיד אותי בדיוק כמו שזה אצלך. ביל לא יעזוב אותך. אני מבטיח לך.. הוא יצא מזה." הוא אמר לי, וחיבק אותי עוד יותר חזק.

ספירלול אני אני... התאהבתיי(:


בסיפור לא בך ! P:

סתם אוהבת מאוד מאוד 33>

ספירעעע
אני הוולכת לבכוות!!!
תמשיכי כי אני פה בהיסטרייה מרוב מתחח

אררג, אבל אתן היחידות שמגיבות ><

נוו אז??
גאד דאמאט את רוצה להרוג אותי מרוב מתח?
הא?הא?
זהווו אם זה רצונך לא נותר לי בשביל מי או מה לחיות
אני הולכת להטביע את יגוניי באסלה ><"

חחחחחחחחחחחחח .
טובטוב ><"

יייייייייייייששששששששששששש

נוו את עוושה פרקק ???
שיימייי כברר

הפרק הזה נכתב ממזמן, מצטערת שאני שמה אותו באיחור ענק.

פרק 18


בפרק הקודם:

"אני לא יכולה להירגע טום! ביל, אח שלך, חבר שלי.. הוא שם בפנים.. מחוסר הכרה. איך אפשר להירגע כשיודעים את זה?" אמרתי לו.

"אמרתי לך כבר, אני פה. אני לידך. אני איתך.. זה עצוב לי ומפחיד אותי בדיוק כמו שזה אצלך. ביל לא יעזוב אותך. אני מבטיח לך.. הוא יצא מזה." הוא אמר לי, וחיבק אותי עוד יותר חזק.

--------------

לפתע אופיר הגיעה.

"שמעתי על מה שקרה לביל, אז באתי לכאן הכי מהר שיכולתי.. טום אני יכולה לדבר איתך שניה?" אופיר שאלה.

"אני לא חושב שזה מתאים עכשיו.." טום ענה לה.

"לא לא, זה בסדר.. תלך." אמרתי לו וחייכתי חיוך מאולץ.

טום הלך אחריה.

"מה רצית?" שאל טום את אופיר.

"לדבר איתך על משהו רציני.." אופיר אמרה לו.

"טוב, אז תדברי" טום אמר לה.

"אני..אני חושבת שהקשר שלנו צריך להיפסק." אופיר אמרה לו.

"מה? למה?" טום שאל בהתפלאות.

"תראה, אני אוהבת אותך.כל כך הרבה.. אבל הקשר שלנו כבר לא סודי כמו פעם, כל התקשורת, והצלמים והעיתונים והשמועות.. זה באמת לא מתאים לי." אופיר אמרה לו והסתכלה בעיניו.

"אפשר לזייף פרידה. אופיר, אני אוהב אותך.. בבקשה אל תיפרדי ממני." טום אמר לה, והרגיש את הדמעות חונקות את גרונו.

"אני מצטערת טום.. זה לא מתאים לי." אופיר אמרה.

טום תפס לאופיר את היד.

"אופיר בבקשה .. אפשר למצוא פתרון אחר, בבקשה אל תעשי את זה. אני עוד לא מוכן לוותר עלייך ככה. אני אוהב אותך. כל כך.." טום אמר וליבו היה שבור.

"טום, אני אוהבת אותך. הכי הרבה שיש.. אתה פשוט מדהים. חוץ מזה שזה לטובתך. מגיעה לך מישהי הרבה יותר טובה ממני." אופיר אמרה לו ועזבה את ידו.

"לא אופיר אני לא רוצה מישהי אחרת, את הכי טובה בשבילי. אני רוצה אותך ורק אותך.. אל תעשי לי את זה." טום התחנן.

"אני מצטערת." אמרה אופיר, והלכה משם.

טום נשאר לעמוד שם, עם מין כאב כזה בלב.

ביל עומד למות, ואופיר עזבה אותו.

"מה עשיתי שהחיים מתאכזרים אליי כל כך?" אמר לעצמו טום, והזיל דמעה, שאחריה באה עוד אחת, ועוד אחת, ועוד אחת.

---------------

"אתה בוכה?!" שאלתי את טום.

"מה? לא, זה סתם.." הוא ענה לי.

"מה היא אמרה לך? מה קרה? תספר לי." אמרתי לו.

"היא זרקה אותי. היא אמרה שהיא אוהבת אותי ושאני מדהים, אבל כל הקטע של הפרסום והתקשורת לא מתאימים לה." טום אמר, ועצר את הדמעות.

"אוי לא.." אמרתי.

חיבקתי אותו חזק, ולרגע הייתי יותר חזקה ממנו.

"אני אמור לנחם אותך לא את אותי" טום אמר וצחקק.

"אבל אתה לא עושה את זה, אז אני עושה במקומך" אמרתי וחייכתי אליו.

הבחנתי ברופא מרחוק.

קמתי ממקומי.

"יש תוצאות, השערות, משהו?" שאלתי את הרופא.

"אנחנו באמת עושים כל מה שאנחנו יכולים כדי להציל אותו.. אבל לצערי אתם תצטרכו לחזור הביתה ולחזור מחר בבוקר, נעבוד עליו גם במשך הלילה." הוא אמר.

"אין אפשרות להישאר כאן דוקטור?" טום שאל.

"אני חושב שעדיף לכם לחזור לנוח בבית, אנחנו ניצור קשר אם משהו יקרה." הרופא אמר.

"אוקיי.. בסדר" אמרתי לרופא, והחזקתי את ידו של טום.

"בוא. נלך הביתה" אמרתי לו.

--------------

"את רוצה שאני אלווה אותך לבית שלך?" טום שאל.

"אממ.. לא, אני..אני חושבת שאני אשאר לישון אצלכם. אם זה בסדר כמובן." אמרתי.

"כן כן זה בסדר, את יכולה לישון בחדר של ביל." טום ענה לי.

"אוקיי, תודה." אמרתי לו וחייכתי.

"אין על מה. תמיד כשאת צריכה" אמר וקרץ לי.

"טום.." נעצרתי לפתע ואמרתי.

"כן?" הוא אמר.

"תודה.. על הכל. אני יודעת שגם לך קשה, וגם עליך לא עוברת תקופה קלה. אבל אתה כאן בשבילי כל הזמן.. ממש תודה. אני ממש מעריכה את זה." אמרתי לו.

"אה.. זה בסדר. אמרתי לך כבר שאני תמיד כאן כשאת צריכה." הוא ענה לי, קצת נבוך.

חיבקתי אותו חזק חזק.

"נעים כאן בין הסחבות שלך. חמים." אמרתי וצחקקתי.

"אה כן?" הוא שאל.

"חח כן.." עניתי לו.

התנתקנו אחד מהשני.

לא עברו 3 שניות וכבר מצאתי את הלשון של טום בפה שלי.

היה קר בחוץ, אבל הנשיקה הזאת.. פשוט חיממה אותי לגמרי.

זאת הייתה הנשיקה הכי טובה שהייתה לי אי פעם.

'פאק, יסמין מה את עושה?!' חשבתי לעצמי, ומיד הזזתי ממני את טום.

"טום אני.." התחלתי להגיד.

"אני באמת מצטער. אני לא יודע מה קרה לי.." טום אמר, מבולבל.

"פשוט..ביל. הוא שם בבית חולים.. אני לא יכולה לעשות לו את זה." אמרתי, ועוד לא קלטתי את מה שהלך כאן לפני רגע.

"אני יודע אני יודע אני מצטער.. אני גם לא יודע מה קרה.. זה פשוט..קרה. אני מצטער." טום אמר.

"בוא פשוט.. נשכח מזה, טוב? זה לא קרה." אמרתי לו.

"זה לא קרה." טום אישר.

----------------

נכנסנו הביתה.

"יסמין, אני לא יכול להפסיק לחשוב על זה. אני מצטער." טום אמר לי.

"כן כן, בסדר. סיכמנו כבר שזה היה שום דבר, ומבחינתנו זה לא קרה." עניתי לו.

"אוקיי. זה לא קרה, זה לא קרה.. זה לא קרה.. זה לא קרה." טום מלמל לעצמו.

"אתה יכול למלמל בשקט?" אמרתי וחייכתי.

"סליחה" הוא סינן.

"רוצה נדליק טלויזיה?" אמרתי לו.

"אממ, כן . תדליקי." הוא ענה לי.

הוא נראה מאוד מוטרד.

צפינו בטלויזיה. לאף אחד מאיתנו לא היה חשק. לא התרכזנו בכלל.

לפתע טום כיבה את הטלויזיה.

"טום?" שאלתי.

"למה כיבית?" המשכתי את דבריי.

טום שתק, והתקרב אליי.

"טום.." אמרתי לו.

"יסמין אני לא יכול. את משגעת אותי.. אני רציתי את הנשיקה הזאת, ואני רוצה עוד." טום אמר לי, והמשיך להתקרב.

"אממ..קודם כל תתרחק." אמרתי אבל הוא לא הקשיב.

"טום דיי תפסיק. אתה מפחיד אותי" אמרתי.

הוא הסתכל עליי, במבט מיואש. היה נראה כאילו הוא כל כך רוצה את זה.

"יסמין.. אני באמת לא יכול יותר. ביל לא כאן.." הוא אמר בשקט.

"לא! טום אני עם ביל. אתה עדיין אוהב את אופיר.." אמרתי לו.

"אהא" הוא סינן והתחיל ללטף אותי בצוואר.

"טום דיי!" צעקתי והעפתי את ידיו ממני.

"את צוחקת עליי?!" הוא אמר.

"מה?" שאלתי.

"זה ברור שאת רוצה אותי. כל הזמן הזה רצית." הוא אמר.

"חחח מה?! טום, לקחת משהו?" אמרתי לו.

"אני אולי חרמן, אבל אני לא טיפש." הוא אמר לי.

"למשל, הפעם הזאת עם המגבת. מה איתה? הא? את רצית. את רצית את זה. התבאסת שזה לא קרה." הוא אמר לי.

"טום מה יש לך? אני לא רציתי. אני לא רוצה אותך. אני רוצה את ביל." אמרתי לו.

"את יכולה להמשיך להכחיש. שנינו יודעים שזה לא נכון. הרי את מי אהבת לפני שהכרת את ביל? הא? אותי." הוא אמר.

"זה היה לפני שהכרתי אותך! את שניכם.אני הערצתי אתכם." אמרתי לו.

"יודעת מה? לא צריך." טום אמר וקם מהספה. הוא התחיל ללכת לכיוון החדר שלו.

"טום.. טום חכה!" אמרתי לו.

הוא לא ענה.

'יופי אז עכשיו הוא כועס?!' חשבתי.

"טום!!!!" צעקתי.

הוא עצר.

"מה?" הוא הסתובב.

הסתכלתי לו בעיניים.

"אמ.." אמרתי.

הוא המשיך להסתכל בעיניי.

'יסמין אל תעשי את זה.' אמרתי לעצמי.

קפצתי עליו, והתנשקנו מחוץ לחדר שלו.

הוא פתח את הדלת וסחב אותי למיטה, תוך כדי שהוא מחזיק אותי ואנחנו מתנשקים.

הוא הוריד את החולצה שלו, ואח"כ הוריד את שלי.

לא דיברנו. לא הוצאנו מילה. ידענו שזה לא בסדר. המשכנו..

---------------

התעוררתי.

פתחתי את העיניים. שכחתי מכל מה שקרה.

ראיתי דמות שוכבת לידי.

"ביל?" שאלתי בעייפות.

הוא לא ענה.

"ביל.." אמרתי וניערתי אותו.

"אמא עוד כמה דקות" הוא אמר לי.

'זה לא נשמע כמו ביל.' חשבתי לעצמי.

הורדתי את השמיכה מחלקו העליון.

'פאק! פאק! שיט, זה טום.' חשבתי לעצמי.

"טום!!!טום תתעורר!! טום!!" צעקתי לו באוזן.

"מה קרה?" הוא שאל בקול ישנוני.

"זה מה שקרה!" הרמתי ממנו את השמיכה כדי שיוכל לראות שהבגדים שלו לא בדיוק עליו.

"מה?! שיט שיט שיט שיט" טום צעק.

"אני יודעת!" צעקתי בחזרה.

טום קם מהמיטה מיד, אך שכח שהוא עירום.

"חחח טום אחלה תחת" אמרתי לו.

"יופי" הוא סינן לי והתעטף בשמיכה.

הוא יצא מהחדר.

"יסמין!!!!!!!!!" הוא צעק.

"מה קרה?!" עניתי.

"בואי מהר!" הוא צעק לי בחזרה.

"רגע" עניתי.

"לא! עכשיו!" הוא אמר.

שמתי עליי את הדבר הראשון שראיתי.

חולצה ענקית של טום ו.. זהו. גם ככה זה כמו שמלה. (חוחו ^^ )

"מה קרה?" שאלתי אותו.

טום החזיק עיתון.

הוא העיף מבט אליי, וחזר לעיתון.

"היייי! מה את עושה עם חולצה שלי?" הוא שאל ברוגז.

"נו זה הדבר הראשון שראיתי ואמרת לי לבוא מהר." אמרתי לו וצחקתי.

"שיהיה.. תראי את זה." הוא נתן לי את העיתון.

"לאאאא ! לאאא!! אוף, שום דבר לא יכול להיות יותר גרוע!" אמרתי.

אאאאאאאאאאאאאאא
תהרגיי אוותי עכשיוו מיידדד
ככה??? ככה עושים לביל בילוניי???
אייייייייייייייייייך את מעעזהההה???

סווריי...נכנסתי לסיפוור...
תמשיכיי כבררר
לפני שאני יזרוק עלייך את איבריו המיובשים של מייקל ג'קסוון

המשך!

המשך