"טוקיו הוטל היו לאחרונה בUK למען קידום הסינגל הראשון שלהם שם- Ready, set go!
היה לי מספיק מזל לקבל זמן- ראיון איתם. בדרך כלל מדובר בדברים של הרגע האחרון אצל להקה בסדר גודל כזה, אבל למרות שקיבלתי אישור רק יום לפני, הצלחתי למצוא דרך שונה לערוך את הראיון, כי אחרי הכל הראיון שלי היה בסוף היום וידעתי שהם יהיו עייפים ומשועממים אם אני אערוך את הראיון באופן דומה לכל שאר המראיינים שהם פגשו השבוע.
החלטתי להשתמש בקלפי טארוט בהשראת טוקיו הוטל, שהוכנו בעזרת כמה מחברי סטריט-טים; מאחורה היו השאלות ומקדימה היו תמונות שייצגו את מה שאנחנו אוהבים לגבי הלהקה, ומה שתמיד מדברים על בקומונות ופורומים ברשת. הקלפים הונחו לפניהם והם בחרו על אילו שאלות לענות.
בסופו של דבר, למרות שהוקצו לי רק 15 דקות לראיון, ביליתי איתם 45 דקות, כשמתוכן הם ענו על שאלות במשך 35 דקות.
ביודעי כי חברי הלהקה מאוד לחוצים מהאנגלית שלהם כשהם נמצאים כאן, השאלות תורגמו מראש לגרמנית (תודה רבה לך שרה, על התרגום, למרות ההודעה הקצרה!). הדבר אפשר לי לעקוף את מחסום השפה במקרה הצורך. לא תכננתי מראש את הדרך שבה הראיון יתקדם והחלטתי לאלטר על המקום כשאני אגיע- אם אני אשאל את השאלות באנגלית ואתן להם לקרא את השאלות בגרמנית, אבל ביל תפס שליטה והחליט את ההחלטה בשבילי! הוא הרים את הקלף הראשון והקריא את השאלה לשאר הבנים בגרמנית, מאפשר לי להישען לאחור ולצפות בהתקדמות הראיון בעוד משחקים עם הקלפים, מתחלפים בתורות בהקראת השאלות ונכנסים אחד בשני במהלכו.
ועכשיו- אל הראיון.
למטה אתם יכולים לראות את הקלף שנבחר, מתחתיו התרגום המלא של השאלה והתשובה מידיה של אני הנפלאה מסטריט טים. לאחר מכן תוכלו להקשיב לקובץ ההשמעה של הראיון המלא. זה שווה בהחלט להקשיב- זה אולי ארוך, אבל הבנים צוחקים הרבה במהלך הראיון וזה ממש משעשע.
[שימו לב שהתרגום המילולי של השאלות משתנה קלות]
שאלה ראשונה: בוקסר או צמוד?
ביל: "אני לובש משהו דמוי בוקסר, אבל הם צמודים. אני לא אוהב כשדברים מטלטלים להם."
גיאורג: "גם אני לא."
טום: "אוה, אני אוהב כשזה מטלטל."
ביל: "אוקיי, אז גיאורג ואני, לא אוהבים את זה..."
טום מתפרץ: "ותבטחו בי- יש הרבה לטלטל."
גיאורג: "טוב, זה לא יכול להטלטל כי בעבורנו הכל חייב להיות צמיד."
טום: "כן, אבל אין מה להצמיד אצלך."
ביל: "טוב, מספיק עם זה. אני לובש בוקסרים צמודים."
גוסטב: "בוקסרים."
גיאורג: "בוקסרים צמודים."
טום: "בוקסרים."
שאלה שנייה: מה הרעיון שלכם לגבי פגישה ראשונה מושלמת?
ביל קורא את השאלה: "מה אתם מצפים מפגישה מושלמת?"
טום: "זאת השאלה שלי!"
ביל: "תחזיק מעמד, תחזיק מעמד, איפה הקלף שהיה לי לפני שנייה, הזה עם הכוכב?"
טום: "הוא שם."
ביל: "אה, אוקיי, אני רק צריך להניח אותו בצד בינתיים."
טום: "מה הייתה השאלה?"
G2: "מה אתם מצפים מפגישה מושלמת?"
גיאורג/טום: "סוף שמח."
ביל:" אני לא ממש יודע... כי מעולם לא הייתה לי פגישה נורמאלית. זה היה תמיד משהו כמו להיפגש עם חברים והייתה את הבחורה הזאת שפשוט קרה שהתחלת להתנשק איתה. אבל פגישה עם ארוחה ונרות, כשאתם יושבים אחד מול השני... מעולם לא חוויתי אחת כזאת, אבל הייתי רוצה. אני חושב שזה נחמד, כי אני טיפוס רומנטי, אבל זה לא קרה לי עד עכשיו."
בזמן שהמתרגמת עושה את עבודתה אתן יכולות לשמוע את ביל אומר: "פשוט תעשה את זה אחד אחרי השני. אל תניח את זה חזרה (מן הסתם הכוונה לקלפים). טוב, תמשיכו (לבנים) טום!!!"
טום: "אוקיי, אני לא צריך לענות על השאלה הזאת."
שאלה שלישית: מה שורת הפתיחה הכי טובה שלכם?
טום: מה שורת הפתיחה הכי טובה?
ביל: אני אף פעם לא משתמש במשפטי פתיחה בשביל לדבר עם בנות, זה כל כך מיושן.
טום: הדבר המגניב זה לדבר עם בחורה בלי להשתמש בשורת פתיחה. זה עובד בשבילי, אבל לא בשביל האחרים.
ביל: טוב, אתה לא ניגש לבחורה ואומר לה "היי, מותק, מה נשמע?" זה טיפשי! אתה פשוט מתחיל לדבר. שורת פתיחה היא תמיד עלובה, לא משנה מה אתה אומר.
שאלה רביעית: ביל, אתה אייקון אופנה, האם אי פעם חשבת על לעצב בגדים?
ביל: אוקיי, חכו רגע, אני בוחר את זאת.
מקריא את השאלה: "היום אתה אייקון אופנה, האם אי פעם חשבת על לעצב ליין-בגדים משלך?" (הוא לא מצליח לסיים את המשפט כי כולם מתחילים לצחוק ואומרים: "כן, בטח...")
ביל: ידעתי למה בחרתי את זאת. זה בגלל המכנסיים המפוספסות שלי. (מתגונן).
כן, חשבתי. נהגתי לעצב את הבגדים של עצמי.
טום (למתרגמת): אני חושב שצריך לתרגם את השאלה ל"המתרגמת אומרת שהיא תתרגם מאוחר יותר".
ביל: נהגתי לשנות את העיצוב של החולצות, ואני עדיין עושה את זה לפעמים. פשוט משנה את העיצוב של הדברים שאני קונה. אני נורא נהנה מזה ויכול לראות את עצמי עושה את זה בשלב מסוים. לעצב פריטי אופנה, אני מאוד רוצה לעשות את זה. ודבר אחד שמאוד מציק לי ומרגיז אותי הוא שיש יותר בגדים עבוד נשים מאשר עבור גברים. ותצפו לזה שהדבר הראשון שאני אעצב יהיה קולקציה לגברים. כי זה פשוט חרא שגברים אף פעם לא יכולים למצוא שום דבר.
כשאתה נכנס לחנות, אני יכול להישבע שיש שתי קומות בעבור בגדי נשים וילדות ורק איזו פינה לבגדי גברים, עם שלוש חולצות טריקו. אז כן, אני יכול לראות את עצמי עושה את זה.
המתרגמת מתחילה לתרגם וביל נכנס בדברים באומרו: "אה, שכחת את החלק של אייקון האופנה." וכולם צוחקים.
שאלה חמישית: גיאורג, יש לך חיוך מאוד מטריף, האם הדבר אי פעם סיבך אותך בצרות?
גיאורג: "גיאורג, יש לך חיוך מאוד מחוצף, האם זה מכניס אותך לצרות לפעמים?"
טום: אלה צרות טהורות. אם הוא יחייך ככה לבחורה היו בטוחים שהוא יקבל סטירה.
ביל: כן, יש לו פרצוף מחוצף שלפעמים ממש מתחשק להכות אותו. גם אני הבחנתי בזה. כמה טוב שהשאלה הזאת הופיעה.
שאלה שישית: טום, האם אתה מוריד לפעמים את הכובע, או שאתה גם ישן איתו?
טום (קורא את השאלה): "האם אתה מוריד את הכובע שלך, או שאתה ממשיך לחבוש אותו גם במיטה?"
טום: הדבר הראשון שאני עושה בבוקר זה לאסוף את השיער בקוקו ולחבוש את הכובע. אבל אני בהחלט ישן בלעדיו, אני לא חושב שזה אפשרי לישון איתו. המממ (הוא ממשיך) חשבתי שהשאלה הזאת היא על כמה כובעים יש לי, נו טוב.
(ביל צוחק)
שאלה שביעית: האם יש תוכניות על שחרורים בUSA?
ביל: השאלה הבאה היא "האם אתם רוצים לפרסם את המוסיקה שלכם בארצות הברית?"
ביל: טוב, אנחנו מתקדמים צעד אחר צעד בינתיים. אבל אנחנו בהחלט יכולים לדמיין עצמנו עושים זאת. והיינו באמריקה לאחרונה, אבל זה היה ביקור פרטי, רק בשביל לבדוק איך זה נראה. וזה ממש מצא חן בעינינו. אבל נכון להרגע אנחנו לא ממש יכולים לראות את עצמנו עושים את זה, כי זה מספיק מדהים שיש לנו את האפשרות להיות פה באנגליה ולנגן את המוסיקה שלנו. זאת הסיבה לכך שאנחנו מתרכזים באירופה, כולל אנגליה, ומנסים לעשות את מיטב יכולתנו במקומות האלה. אנחנו מאוד רוצים לנגן בארצות הברית, אבל אין תוכניות לדבר כרגע.
שאלה שמינית: מה הדבר הכי מביך שאי פעם קרה לכם על הבמה?
טום (מקריא את השאלה): "מה הדבר הכי מביך שאי פעם קרה לכם על הבמה?"
טום: טוב, הדבר הכי מביך שקרה לנו על הבמה הוא שגיאורג מופיע איתנו.
(צחוק)
גיאורג: ידעתי שזה יבוא...
טום: ידעת שזה יהיה משהו עלייך, אבל לא ידעת מה תהיה הבדיחה.
שאלה תשיעית: ההצבעות בתמונות- מושפע מהספייס גירלס?
גיאורג (מקריא את השאלה): "בכמה מהתמונות אתם מצביעים לעבר המצלמה? האם זה מושפע מהספייס גירלס?"
צחוק היסטרי!!!
ביל: אני חייב לציין שאני הייתי האחד שהצית את הטרנד. התחלתי לעשות את זה בשלב מסוים, כי אני מוכרח לציין שצלמים מתנהגים מאוד בחוצפה על השטיח האדום.
(טום מסכים איתו ואומר: "מאוד חוצפנים")
אתה לא באמת יכול לראות את זה, אבל הם אומרים דברים חצופים לפעמים. וגיליתי, מהר מאוד, שמאוד קל לרצות אותם. הם נהגו לצעוק 'עשה משהו, עשה משהו!' וחשבתי מה אפשר לעשות בתמונה? ואז גיליתי שדי בלהרים את היד וכולם מרוצים וחושבים שיש להם את ה-תמונה. זה עבד במשך שנתיים, נכון לעכשיו.
טום: כן, עכשיו אנחנו פשוט מרימים את הזרוע, התמונה מצולמת ואנחנו יכולים ללכת.
Sun Aug 26, 2007 5:50 pm
